Causing the Churban - Then and Now

The following is the introduction to Sefer Bereishit, written by the Netzi”v as part of his masterful commentary to the Torah

In this piece, the Netzi’v describes the tone of Jewish society at the time of the destruction of the second Beit Hamikdash, and particularly of the infighting that plagued the Jews at that time and eventually led to their demise 

I will let the Netziv speak for himself in the original Hebrew, but in case you don’t catch his description  in Hebrew of what the Jewish people did to cause the destruction of the Beit Hamikdash, you can read an article in English about an eerily similar repeat performance (reportedly) happening in our times

זה הספר הנקרא "ספר בראשית" - נקרא בפי הנביאים: "ספר הישר", כדאיתא במסכת עבודת כוכבים (כה ע"א) על שני מקראות: בספר יהושע (י יג): "הלא היא כתובה על ספר הישר", ובספר שמואל (ב א יח): "ויאמר ללמד לבני יהודה קשת, הנה כתובה על ספר הישר". ומפרש רבי יוחנן: זה ספר אברהם יצחק ויעקב שנקראו "ישרים", שנאמר: "תמות נפשי מות ישרים" (במדבר כג י)

ויש להבין הטעם למה קרא בלעם את אבותינו בשם "ישרים" בייחוד, ולא "צדיקים" או "חסידים" וכדומה. וגם למה מכונה זה הספר ביחוד בכינוי "ישרים", ובלעם התפלל על עצמו שיהא אחריתו כמו בעלי זה הכנוי.

והענין דנתבאר בשירת האזינו על הפסוק "הצור תמים פעלו... צדיק וישר הוא" (דברים לב ד), דשבח "ישר הוא" נאמר להצדיק דין הקדוש ברוך הוא בחֻרבן בית שני, שהיה "דור עקש ופתלתל" (שם פסוק ה); ופירשנו שהיו צדיקים וחסידים ועמלי תורה, אך לא היו ישרים בהליכות עולמים. על כן, מפני שנאת חנם שבלבם זה אל זה, חשדו את מי שראו שנוהג שלא כדעתם ביראת ה' שהוא צדוקי ואפיקורס. ובאו על ידי זה לידי שפיכות דמים בדרך הפלגה, ולכל הרעות שבעולם, עד שחרב הבית.

ועל זה היה צדוק הדין, שהקדוש ברוך הוא ישר הוא ואינו סובל צדיקים כאלו, אלא באופן שהולכים בדרך הישר גם בהליכות עולם, ולא בעקמימות אף־על־גב שהוא לשם שמים, דזה גורם חֻרבן הבריאה והריסוּת ישוב הארץ.

וזה היה שבח האבות, שמִלבד שהיו צדיקים וחסידים ואוהבי ה' באופן היותר אפשר, עוד היו "ישרים", היינו: שהתנהגו עם אומות העולם, אפילו עובדי אלילים מכוערים; מכל מקום היו עמם באהבה, וחשו לטובתם, באשר היא קיום הבריאה. כמו שאנו רואים כמה השתטח אברהם אבינו להתפלל על סדום, אף־על־גב שהיה שנא אותם ואת מלכם תכלית שנאה עבור רשעתם, כמבואר במאמרו למלך סדום. מכל מקום חפץ בקיומם!

ובבראשית רבה פרשת וירא (פרשה מט) איתא על זה שאמר הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו : "אָהַבְתָּ צֶּדֶק וַתִּשְׂנָא רֶשַׁע" (תהלים מה ח) - "אהבת להצדיק את בריותי, ותשנא להרשיען..." והיינו ממש כ"אַב הֲמוֹן גּוֹיִם" (בראשית יז ד, ובפסוק ה), שאף־על־גב שאין הבן הולך בדרך מישרים - מכל מקום שׂוחר שלומו וטובו. וכן הוצק חן ודרך ארץ נפלא, על דבר אברם את לוט, כמו שנתבאר בפרשת "לך".

וכן ראינו כמה נֹח היה יצחק אבינו להתפייס ממשנאיו, ובמעט דברי פיוס מאבימלך ומרעיו - נתפייס באופן היותר ממה שבקשו ממנו, כמבואר במקומו.

ויעקב אבינו, אחר שהיטב חרה לו על לבן, שידע שבקש לעקרו לולי ה', מכל מקום דבר עמו דברים רכים. עד שאמרו על זה בבראשית רבה (פרשה עד): "קַפְדָנוּתָן של אבות ולא עַנְוְתָנוּתָן של בנים" (עיין שם), ונתפייס עמו מהר.

וכן הרבה למדנו מהליכות האבות בדרך ארץ מה ששייך לקיום העולם, המיוחד לזה הספר שהוא ספר הבריאה. ומשום הכי נקרא כמו כן ספר הישר על מעשה אבות בזה הפרט.

ובלעם בשעת רוח הקודש - לא היה יכול להתפלא על רוע מעשיו, שאינו צדיק וחסיד כאברהם יצחק ויעקב, אחרי שהוא נביא אומות העולם וראשו במקור הטומאה. אכן התפלא על רוע הילוכו בדרך ארץ, שאם שראוי היה לו לשנוא את ישראל תכלית שנאה, באשר שהמה בני אברהם יצחק ויעקב וראשם במקור הקדוּשה, אבל מכל מקום לא היה ראוי לפניו לבקש לעקר אומה שלימה. ואינו דרך ישרה בקיום העולם. ועל זה צעק "תמות נפשי מות ישרים", היינו: מקיימי הבריאה.

The 3 Weeks - Sin'at Chinam

This time of year, the issue of "sin'at chinam" - baseless disrespect and even hatred for others - receives much attention. Many of us are aware that Chazal teach us that it was none other than sin'at chinam that caused the ultimate destruction of the second Beit Hamikdash.

I just wanted to offer the following observation on the actual source of this Chazal. The Gemara in Yoma (9b) says:

מקדש ראשון מפני מה חרב? מפני שלשה דברים שהיו בו: עבודה זרה, וגלוי עריות, ושפיכות דמים…אבל מקדש שני, שהיו עוסקין בתורה ובמצות וגמילות חסדים מפני מה חרב? מפני שהיתה בו שנאת חנם.

The Gemara clearly says that the first Beit Hamikdash was destroyed because the Jewish people were violating the prohibitions of idol worship, illicit relations, and murder. And then the Gemara asks: But what about the second Beit Hamikdash in which the Jews were constantly involved in Torah, Mitzvot and Gemilut Chasadim (acts of kindness to one another)?? There, the reason for destruction was sin'at chinam.

What is fascinating about this Gemara is that it says explicitly that the generation that lived during Bayit Sheini was constantly involved in gemilut chasadim, and yet the reason that was singled out as the cause for the ultimate destruction was senseless hatred. How can both be true??

I'll admit that I have not had a chance to look at the mefarshim, but off the cuff I would say the following: 

You could answer that these opposite behaviors were directed at different people - they were nice to their family and friends and showed hatred to others. This might be the p'shat here.

However, it is also possible that the Jews of that time really were consistently involved in gemilut chasadim towards everyone in the community and they did not discriminate.

The issue then was that they outwardly performed acts of kindness to one another, but this kindness was superficial at best. It was not done with the intention of sincerely making another person feel good or really trying to feel the pain of a neighbor. Beneath the surface, there was still cynicism, criticism and even hatred.

Perhaps the avoda of the 3 weeks is to try and make our gemilut chassadim a little more sincere and make sure it is not just superficial acts that make us look good to others.

The Rambam writes in (Hilchot De'ot 6:3) that one of the ways to fulfill the mitzva of "v'ahavta l'reiacha kamocha", is to speak nicely about someone else (see the Pri Megadim in Eshel Avraham O.C. 156. Also see Sefer Hachinuch #343 for a possibly different approach). 

According to the Rambam, it isn't enough for one to just perform the act of kindness itself, but rather one is obligated to also try to sincerely develop kind feelings towards his friend and express these feelings to others. The mere expression of these feelings indicates a level of sincerity and also helps to etch these positive feelings into the psyche of the one expressing them.

In terms of practical application, I was thinking that it might be a bit awkward to suddenly start going around complimenting everyone, so I thought it might be better to start small. The Gemara (Kiddushin 40a) clearly says that the mitzva of  v'ahavta l'reiacha kamocha applies to one's spouse, so maybe that is a good place to begin... 

Talk about a good deal - sincerely compliment your wife (or husband) and you gain not only brownie points, but a mitzvah d'orayta as well, and you bring us that much closer to the next Beit Hamikdash.

Not too bad.