Tuesday, July 24, 2012

Some Thoughts on Rav Elyashiv zt"l

Throughout the week of  shiva for Rav Elyashiv zt"l I have read several articles attempting to describe who this legendary person was and how he lived. Much of what I have read was expected and nonetheless inspiring - wonderful stories of piety, genius and total dedication to the Torah.

One of the themes that stands out for me is the unbelievable extent to which Rav Elyashiv tried to take advantage of his time. I have often heard stories of great people who utilize every minute, but Rav Elyashiv was someone who monitored his every second. Each moment was calculated and measured. There was literally no time to waste.

I merited meeting Rav Elyashiv in person several times, but approximately 11 years ago, I had the privilege to spend a few moments with Rav Elyashiv one on one in his home in Mea She'arim (how I got in is a story for another time). Because of the limited time allotted to each of his visitors, I intended to simply ask for his blessings and be on my way. When my turn came, I entered his study and sat at the table to his left. I immediately noticed that he had 2 sefarim on the table - A gemara (Zevachim/Menachot) and a Rambam (Sefer Avoda). I was told that this was his "seder" for learning during the free seconds he had between visitors (!). Although our meeting lasted only a few moments, I felt a sense of awe that this great man whose every moment was calculated and measured had dedicated a few of those moments to me. I still look back on that brief exchange as a very inspiring encounter.

The night of the levaya, I found a printed quote from Rav Elyashiv himself discussing this very theme - the importance of every moment of a person's life (in a sefer called "Asrei Ha'ish"):


The consensus among Jews from all over the political and religious spectrum is that Rav Elyashiv lived and breathed Torah and a pure dedication to it. We can debate his opinions and associations, but one thing that cannot be denied is that to him - Learning and living Torah reigned supreme. This is a message that crosses all party lines and doesn't fit into any of our polarized boxes - it is something that all Jews can relate to and strive for. 

It is no wonder then, that hundreds of thousands of men, women and children from every community packed the streets of Yerushalayim late on a hot summer night to bid him farewell. 

[The following is a video I took on my phone from the middle of the Bar-Ilan and Shmuel Hanavi intersection during the funeral. This was only a fraction of the crowds that attended]:


Sunday, July 22, 2012

Causing the Churban - Then and Now



The following is the introduction to Sefer Bereishit, written by the Netzi”v as part of his masterful commentary to the Torah

In this piece, the Netzi’v describes the tone of Jewish society at the time of the destruction of the second Beit Hamikdash, and particularly of the infighting that plagued the Jews at that time and eventually led to their demise 

I will let the Netziv speak for himself in the original Hebrew, but in case you don’t catch his description  in Hebrew of what the Jewish people did to cause the destruction of the Beit Hamikdash, you can read an article in English about an eerily similar repeat performance (reportedly) happening in our times



זה הספר הנקרא "ספר בראשית" - נקרא בפי הנביאים: "ספר הישר", כדאיתא במסכת עבודת כוכבים (כה ע"א) על שני מקראות: בספר יהושע (י יג): "הלא היא כתובה על ספר הישר", ובספר שמואל (ב א יח): "ויאמר ללמד לבני יהודה קשת, הנה כתובה על ספר הישר". ומפרש רבי יוחנן: זה ספר אברהם יצחק ויעקב שנקראו "ישרים", שנאמר: "תמות נפשי מות ישרים" (במדבר כג י)

ויש להבין הטעם למה קרא בלעם את אבותינו בשם "ישרים" בייחוד, ולא "צדיקים" או "חסידים" וכדומה. וגם למה מכונה זה הספר ביחוד בכינוי "ישרים", ובלעם התפלל על עצמו שיהא אחריתו כמו בעלי זה הכנוי.

והענין דנתבאר בשירת האזינו על הפסוק "הצור תמים פעלו... צדיק וישר הוא" (דברים לב ד), דשבח "ישר הוא" נאמר להצדיק דין הקדוש ברוך הוא בחֻרבן בית שני, שהיה "דור עקש ופתלתל" (שם פסוק ה); ופירשנו שהיו צדיקים וחסידים ועמלי תורה, אך לא היו ישרים בהליכות עולמים. על כן, מפני שנאת חנם שבלבם זה אל זה, חשדו את מי שראו שנוהג שלא כדעתם ביראת ה' שהוא צדוקי ואפיקורס. ובאו על ידי זה לידי שפיכות דמים בדרך הפלגה, ולכל הרעות שבעולם, עד שחרב הבית.

ועל זה היה צדוק הדין, שהקדוש ברוך הוא ישר הוא ואינו סובל צדיקים כאלו, אלא באופן שהולכים בדרך הישר גם בהליכות עולם, ולא בעקמימות אף־על־גב שהוא לשם שמים, דזה גורם חֻרבן הבריאה והריסוּת ישוב הארץ.

וזה היה שבח האבות, שמִלבד שהיו צדיקים וחסידים ואוהבי ה' באופן היותר אפשר, עוד היו "ישרים", היינו: שהתנהגו עם אומות העולם, אפילו עובדי אלילים מכוערים; מכל מקום היו עמם באהבה, וחשו לטובתם, באשר היא קיום הבריאה. כמו שאנו רואים כמה השתטח אברהם אבינו להתפלל על סדום, אף־על־גב שהיה שנא אותם ואת מלכם תכלית שנאה עבור רשעתם, כמבואר במאמרו למלך סדום. מכל מקום חפץ בקיומם!

ובבראשית רבה פרשת וירא (פרשה מט) איתא על זה שאמר הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו : "אָהַבְתָּ צֶּדֶק וַתִּשְׂנָא רֶשַׁע" (תהלים מה ח) - "אהבת להצדיק את בריותי, ותשנא להרשיען..." והיינו ממש כ"אַב הֲמוֹן גּוֹיִם" (בראשית יז ד, ובפסוק ה), שאף־על־גב שאין הבן הולך בדרך מישרים - מכל מקום שׂוחר שלומו וטובו. וכן הוצק חן ודרך ארץ נפלא, על דבר אברם את לוט, כמו שנתבאר בפרשת "לך".
וכן ראינו כמה נֹח היה יצחק אבינו להתפייס ממשנאיו, ובמעט דברי פיוס מאבימלך ומרעיו - נתפייס באופן היותר ממה שבקשו ממנו, כמבואר במקומו.
ויעקב אבינו, אחר שהיטב חרה לו על לבן, שידע שבקש לעקרו לולי ה', מכל מקום דבר עמו דברים רכים. עד שאמרו על זה בבראשית רבה (פרשה עד): "קַפְדָנוּתָן של אבות ולא עַנְוְתָנוּתָן של בנים" (עיין שם), ונתפייס עמו מהר.
וכן הרבה למדנו מהליכות האבות בדרך ארץ מה ששייך לקיום העולם, המיוחד לזה הספר שהוא ספר הבריאה. ומשום הכי נקרא כמו כן ספר הישר על מעשה אבות בזה הפרט.
ובלעם בשעת רוח הקודש - לא היה יכול להתפלא על רוע מעשיו, שאינו צדיק וחסיד כאברהם יצחק ויעקב, אחרי שהוא נביא אומות העולם וראשו במקור הטומאה. אכן התפלא על רוע הילוכו בדרך ארץ, שאם שראוי היה לו לשנוא את ישראל תכלית שנאה, באשר שהמה בני אברהם יצחק ויעקב וראשם במקור הקדוּשה, אבל מכל מקום לא היה ראוי לפניו לבקש לעקר אומה שלימה. ואינו דרך ישרה בקיום העולם. ועל זה צעק "תמות נפשי מות ישרים", היינו: מקיימי הבריאה.