Life has been busy with Shavuot and all, so I hope to get back to Hilchot Shabbat next week. In the meantime, here's a quick thought on the opening pesukim of this week's parsha (from my notes, in Hebrew):במדבר פרק ח' פסוקים ב-ג: "דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלתך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות: ויעש כן אהרן אל מול פני המנורה העלה נרתיה כאשר צוה ה' את משה"
וכתב רש"י, "בהעלתך - למה נסמכה פרשת המנורה לפרשת הנשיאים, לפי שכשראה אהרן חנוכת הנשיאים חלשה דעתו, שלא היה עמהם בחנוכה, לא הוא ולא שבטו, אמר לו הקב"ה חייך, שלך גדולה משלהם, שאתה מדליק ומטיב את הנרות".
ודברי רש"י (מהמדרש) צריכים ביאור, דאיזו מעלה יש בהדלקת והטבת הנרות על הבאת קרבנות של הנשיאים. ועוד צריך להבין כפל הלשון בסוף דברי המדרש: "..שאתה מדליק ומטיב את הנרות", דלמה צריך להדגיש גם הדלקה וגם הטבה.
ונראה שחילוק גדול יש בין הבאת קרבנות הנשיאים ובין הדלקת נרות המערכה שבכל יום. שהבאת קרבנות הנשיאים בחנוכת המשכן היתה אירוע מיוחד בפני עם ועדה בהרבה התרגשות והתלהבות, ואלא הדלקת הנרות במקדש בכל יום היא עבודה יום יומית שאין העם רואים אותה, והיא נעשית בשקט ובצנעא בתוך ההיכל.
ולכן אמר הקב"ה לאהרן הכהן שהעבודה שלך גדולה משלהם, שהרי העבודה המרכזית של העובד את ה' אינה עבודה בפרהסיא וארועים גדולים ומיוחדים, אלא העבודה המרכזית היא העבודה היום יומית האדם עושה בתדירות ולפעמים אינה נראית כעבודה כלל וכלל.
וזהו מה שאמרו חז"ל שאהרון הכהן זכה גם להדליק וגם להטיב את הנרות - שהטבת הנר היא ההכנה והנקיון של הנרות וזה דבר מלוכלך ומשעמם לכאורה, ורצו חז"ל להדגיש שזהוא עיקר העבודה – לעבוד את ה' בכל יום בכל עת ובכל שעה בדברים שלא תמיד נראים הכי מתלהבים, וזהוא העיקר בעבודת ה'.
ונראה דלפי זה אפשר להבין דברי רש"י בהמשך הפסוקים, "ויעש כן אהרן - להגיד שבחו של אהרן שלא שינה". ולכאורה קשה, דאיזה חידוש יש בעשיית אהרן הכהן את מה שהיה מצווה לעשות מאת ה', הרי כל החיים שלו היו מלאים בקיומי מצוות ועבודת ה'!
ולפי דברינו יש לבאר שכאן השבח הוא שאהרן הכהן הניח את ההרגשה של חלישות הדעת על שלא השתתף בקרבנות הנשיאים ועשה את עבודת המנורה הפשוטה והצנועה מיד בלי שום טענה והיסוס, וכמשמעות הפסוק "ויעש כן אהרן" – מיד עשה מה שצוהו ה'. וזה שבח מיוחד לאהרן, שרצונו היה רק לעשות את רצון ה'.
